פסק-דין בתיק ב"ל 11310-09

התביעה שבפנינו היא תביעה להכרה באירוע תאונתי שאירע לתובע בדרכו מהעבודה, לפי הנטען, כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

כללי

1.      ביום 17.8.08 הגיש התובע לנתבע טופס הודעה על פגיעה בעבודה (צורף כנספח לכתב התביעה) על אירוע תאונתי נטען מיום 5.4.07 (להלן: "האירוע"). בהתאם לאמור בטופס התביעה לנתבע ביום 5.4.07 בשעה 16:45 נפל התובע במדרגות ביתו בדרכו חזרה מעבודתו. התובע סבל מליקוי בקרסול ימין.

2.      תביעתו של התובע לנתבע לתשלום דמי פגיעה נדחתה מהטעם שלא אירע לו תאונת עבודה בדרך מהעבודה כמשמעה בחוק, בשל פער הזמנים בפניה לקבלת טיפול רפואי וסתירות בין המסמכים הרפואיים לגרסתו של התובע, בשל השיהוי המקשה על בירור עובדתי בעניינו של התובע, ובשל כך שהליקוי הרפואי הינו מחמת שינויים ניווניים ולא בשל אירוע תאונתי.

3.      על החלטתו זו של הנתבע הוגשה התביעה שבפנינו.

גדר המחלוקת

4.      השאלות שבמחלוקת כפי שנקבעו בדיון ההערכה המוקדמת מיום 22.11.09 הן אלה:

1.      האם ביום 5.4.07 אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב הליכתו מהעבודה לביתו, אשר גרם לו לנזק פיזיולוגי ו/או אי כושר לעבוד.

2.      האם יש לדחות את התביעה כולה או מקצתה בשל שיהוי.

5.      בדיון שהתקיים העידו בפנינו התובע, שכנו פאיז אבו רמילה, ומעבידו מוחמד חסן מוסא אבו סנינה. התובע ויתר על חקירת חוקרי הנתבע.

 דיון והכרעה

6.      נקדים ונאמר כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להראות כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 5.4.07 בהיותו בדרכו חזרה מהעבודה לביתו. נטל ההוכחה מוטל על התובע, ומשלא הרימו, דין תביעתו להידחות. לא שוכנענו באמינות גרסתו של התובע, אשר נתגלו בה אי דיוקים וסתירות במספר עניינים, ביניהם מועד קרות האירוע התאונתי, מועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי, היקף ושעות עבודתו של התובע, אופי עבודתו של התובע, שעת סיום עבודתו של התובע ביום האירוע ועוד.

7.      התובע טען בתצהירו כי האירוע אירע ביום 5.4.07 בשעה 16:45. יום זה הינו יום חמישי בשבוע. לטענת התובע, היה הוא בדרכו חזרה מעבודתו בנגריה. התובע טוען כי ירד במדרגות המובילות לביתו, נפל ונחבל ברגלו. שכנו של התובע פאיז אבו רמילה, הגיע לקול קריאותיו לעזרה, וסייע לו להגיע לקופת חולים. שכן זה העיד בבית הדין ומעדותו עולה כי אכן ליווה את התובע לקבלת טיפול רפואי. כשנשאל השכן בעדותו אמר שאינו יודע מהיכן שב התובע ואף התובע לא אמר לו מהיכן חזר.

8.      בתצהירו של התובע מסר כי עבד בנגריה שבבעלות מוחמד אבו סנינה. הנגריה היתה בעבר בבעלות התובע, ולטענתו מכר אותה למר מוחמד אבו סנינה. התובע טען כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה בדבר עבודתו. לטענת התובע עבודתו בעיקרה היא מחוץ לנגריה ומול הלקוחות - בגביית כספים, מדידות בבתי לקוחות וכדומה, ולעיתים כשיש עומס, גם בנגריה עצמה בעבודות נגרות. לטענתו של התובע בעדותו, יום האירוע היה יום שישי, וכיון שלא היו קליינטים עבד בנגריה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 29). כזכור, יום האירוע היה יום חמישי בשבוע, ולא יום שישי. משכורתו של התובע מדי חודש היתה בסך 3,600 ש"ח. בחודש 3/07, חודש לפני האירוע, הועלתה משכורתו באלף ש"ח, ל-4,600 ש"ח. לטענת התובע, זאת לשם כיסוי הוצאות הדלק. התובע טען שלא עבד לאחר התאונה כ-3 חודשים, ולא קיבל משכורת. בחודש 6/07 קיבל התובע משכורת בסך 3,600 ש"ח, לטענתו עבור חופשה וחגים ( נ/8). לא היה רישום של שעות עבודתו של התובע (פרוטוקול עמ' 3 ש' 25). לטענתו בתצהירו עבד כשמונה שעות ביום, ולפעמים מעבר לכך, אך לא באופן סדיר. בעדותו טען התובע כי עבד לעיתים גם אחרי צהרים ובשעות הערב המאוחרות אצל לקוחות (פרוטוקול עמ' 3 ש' 27).

9.      דא עקא, גרסתו של התובע נסתרה במספר עניינים מול גרסתו של מר מוחמד אבו סנינה (להלן: "מוחמד"), מעבידו של התובע ביחד עם בן התובע, שותפו. כך, מעדותו של מעבידו של התובע, מוחמד, עולה כי הנגריה בבעלות בן התובע ומוחמד מנהל את הנגריה, וכי מוחמד ובן התובע שותפים חצי בחצי במניות החברה (פרוטוקול עמ' 6 ש' 26-27), דבר שהתובע לא הזכירו. מוחמד מסר בהודעתו לחוקר המוסד ( נ/9, נ/10) כי התובע עובד מחוץ לנגרייה - " ... ועובד איתנו מחוץ לנגרייה ולא עובד בנגרייה, הוא מביא לי עבודה לנגרייה והוא סיכם עם מהנדס על עבודה רצינית ושעות עבודתו 4-5 ביום" (ההדגשה שלי, א.א.). גם בעדותו העיד מוחמד כי התובע עבד בלקיחת מידות ומול סוחרים, מחוץ לנגרייה. מוחמד לא ציין כלל בתחילה בעדותו שהתובע עבד בנגריה, אלא רק לאחר שנשאל על כך במפורש בחקירה הנגדית, באופן המעיד על שוליות עבודת התובע בנגריה עצמה, אם בכלל. מוחמד העיד בתחילה כי התובע עבד מעט שעות ביום, כ-3, 4, 5 שעות ביום (פרוטוקול עמ' 6 ש' 25, 29). זאת בהתאם לאמור בהודעתו. בחקירה הנגדית שינה מעט את גרסתו בענין, ואמר שאינו יודע למעשה כמה שעות עבד התובע מחוץ לנגריה. לדברי מוחמד בהודעתו לחוקר הנתבע ( נ/9, נ/10), התובע מסיים לעבוד בסביבות השעה 13:00-14:00, לפעמים גם מאוחר יותר, תלוי בעבודה. בעדותו התחמק מוחמד וטען שאין שעה מדויקת, ולעיתים ייתכן שהתובע מסיים מאוחר יותר (פרוטוקול עמ' 7 ש' 6-8). בהתאם לפסיקה נוטה בית הדין לייחס משקל משמעותי לדברים שנאמרו בהודעות לחוקר הנתבע, קודם להליך המשפטי בזמן אמת ובטרם היה מוסר ההודעה מודע להשלכות המשפטיות הישירות של דבריו (דב"ע מח/0-42 ורטנסקי נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 471, 473; דב"ע מא/0-72 פרידמן נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ב 309; דב"ע מט/0-95 שאער נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ 457).

10.  לפיכך, בהתאם לדברי מוחמד מעבידו של התובע, לא סביר שביום התאונה, (עת התובע לפי גרסתו, עבד רק בנגריה, ולא בחוץ עם לקוחות), דהיינו ביום בו עובד התובע חמש שעות לכל היותר, שב התובע מעבודתו לביתו בשעות אחר הצהריים, בשעה 16:45. בנוסף, גם לפי הגרסה ה"משופצת", עדיין ברור מדברי מוחמד, כי בנגריה עצמה עבד התובע מספר לא רב של שעות, כאשר כזכור ביום האירוע לטענתו עבד רק בנגריה, ולא אצל לקוחות. כן עולה מגרסת מוחמד שהתובע לא נהג לעבוד בשעות אחר הצהריים בנגריה. התובע לא הוכיח אפוא כי עבד ביום 4.5.07 עד שעות אחר הצהריים וכי בשעה 16:45 חזר מעבודתו.

11.  תמיהות נוספות שעולות ביחס לגרסת התובע, עליהן הצביע הנתבע, הן גובה שכרו (4,600 ש"ח), המתקרב לשכר השותפים (5,000 ש"ח), על אף שעות עבודתו שאינן מרובות, וכן ההעלאה האחרונה שבוצעה במשכורת התובע זמן מועט לפני התאונה. לדברי מוחמד העלה לתובע 1000 ש"ח במשכורתו מעט לפני התאונה, בשל לחץ בעבודה (פרוטוקול עמ' 9 ש' 3-4), בעוד לגרסת התובע היה זה בשל הוצאות רכב ודלק שהוציא. העלאת השכר מעוררת תמיהה אף יותר על רקע העובדה שהשכר שקיבל התובע בחודש 6/07 היה בגובה 3,600 ש"ח, דהיינו שכרו עובד לתאונה. כמו כן, לא נרשם בתלוש 6/07 כי מדובר בסכום שהינו בגין חופשה ודמי חגים, כפי שטוען התובע. לכאורה נראה אפוא כי התובע עבד באותו חודש, ועל כן קיבל שכרו. כך גם עולה מהודעת מוחמד ( נ/9), בה נאמר כי לתובע הוצאו תלושים בגין החודשים בהם עבד. גם אם אין בתמיהות אלה כדי להפריך גרסתו של התובע בפני עצמן, הרי בהצטרפן למכלול הסתירות, יש בהן כדי ללמד על מהימנותו והדבר אומר דרשני.

12.  סתירות התגלו בגרסת התובע גם באשר למועד האירוע, כעולה מעיון במסמכים הרפואיים בנוגע לאירוע הנטען. התובע ביקר ביום 5.4.07 אצל רופא משפחה, אך בביקור נרשם כי היתה פגיעה בירך שמאל, ולא הוזכר קרסול ימין. ביום 8.4.07 הלך התובע לרופא אורטופד, אליו הופנה מרופא המשפחה, וזה הפנה אותו למיון. בגיליון השחרור של התובע מבית החולים מיום 9.4.07 ( נ/2) נכתב באנמנזה כי " לדבריו אתמול נפגע בקרסול ימין. הופנה לטיפול ע"י אורטופד בקהילה." דהיינו, נרשם כי לכאורה הפגיעה ארעה ביום 8.4.07, ולא ביום 5.4.07. בהודעתו של התובע ( נ/6), לא ידע להצביע על התאריך המדויק לאירוע התאונתי בחודש 4/07, והתאריך 5.4.07 הועלה באופן נחרץ רק מאוחר יותר. כמו כן, התעודה הראשונה לנפגע בעבודה הוצאה רק כשלושה חודשים לאחר האירוע.

13.  בנוסף, לא ניתן להתעלם מהקושי הראייתי הממשי שגרם השיהוי מצד התובע, אשר פנה לנתבע רק כחלוף זמן לא מבוטל מיום האירוע הנטען. שיהוי זה הקשה על הבירור העובדתי של המקרה. לא שוכנענו כי התובע השתהה מאחר שלא ידע כיצד לפנות לנתבע (טענת התובע, פרוטוקול עמ' 2 ש' 25-26). כפי שהראה הנתבע, היו פניות קודמות בשנים קודמות מצד התובע לנתבע בעניין פגיעות נטענות בעבודה ( נ/5), המלמדות על מודעותו לאפשרות זו, וכן ידיעה קונקרטית על אופן הפנייה. אמנם, אנו סבורים כי דין התביעה להידחות לגופו של ענין ולא מחמת השיהוי, אך מכל מקום יש משמעות לשיהוי מהבחינה הראייתית, כאשר הדבר פועל לחובת התובע.